יום ראשון, 1 ביוני 2025

הִיוּ לְאוֹר לַאֲשֶׁר עוֹד יֵשְׁבוּ בַחֹשֶךְ, הָיוּ עֵדִים לְאַהֲבָתִי.

מַסָּר מִגְּבִירְתֵנוּ לְאَنْגֶלָה בְּזָרוֹ דִי יִשְׂכִיָה, אִיטַלְיָה, 26 באפריל 2025.

אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם, הַבֶּתֻלָה מִרְיָם נִגְלְתָה לְבוּשָׁה בְּכֹל תָּדִי כְּסִילָוֵן, גַּם הַטַלִּית שֶׁעָטְפָה אוֹתָהּ הָיְתָה לְבָנָה וּרְחָבָה, וְגַם אַתָּהּ הַטַלִּית כִּיסֵּת אֶת רֹאשָׁהּ. עַל רֹאשָׁהּ, לַבֶּתֻלָה מִרְיָם הָיָה כֶּתֶר שְׁנֵים-עָשָׂר כּוֹכָבִים זוֹהֲרִים. אֵם פָּשְׁטָה אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ בְּסִימַן לְקִדּוּם, בְּיָד יְמִינָהּ הָיָה כֶּתֶר אָרוךְ שֶׁל מִשְׁבֵּץ קֹדוֹשׁ, לְבָן כָּאוֹר, שֶׁהִגִּיעַ כּמעט לְרגליה. רַגְלֶיהָ הָיוּ יְחֵפוֹת וְנָחוּ עַל תּוֹלָדוֹת; תּוֹלָדוֹת הֻסְפּוּ בְּעָנָן אֲרִיךְ שִׂיר, רַק חֶלְקִים מֵהַתּוֹלָדוֹת הָיוּ צְלוּחִים וּבְאֱמֶת הַחֶלְקִים הָיוּ יכוֹלִי לִרְאוֹת נְקוּדוֹת אוֹר זוֹהֲרוֹת רַבּוֹת. הַבֶּתֻלָה מִרְיָם, בִּתְנוּעָה פְּשׁוּטָה וְקַלָּה, נָפְסָה חֵלֶק מֵאֱמֶת הַטַלִּית שֶׁלָּהּ לְמַטָּה וְכִיסֵּתה אֶת חֵלֶק קָטן מֵהַתּוֹלָדוֹת. פְּנֵי הַבֶּתֻלָה מִרְיָם הָיוּ עֲצוּבוֹת וּדְמָעוֹת זָרְמוּ לְמַטָּה בְּפָנֶיהָ.

תִּבָרֵךְ יֵשׁוּ הַמָּשִיחַ.

יְלָדִים יקרים, אֲנִי אוֹהֶבת אתכם, אֲנִי אוֹהֶבת אתכם בְּאוֹפֶן רָב וְרָאוֹתֵכֶם כּאן מְמַלֵּא אֶת לִבִּי שִׂמְחָה.

יְלָדִים אֲהוּבִים, גַּם הַיּוֹם, בְּרִית כְּמוֹ אֵם הַכְּנִיסִיָּה וְאֵמֶתך, אֲנִי מְזַמֶּנת אתכם לְהִתפַּלֵּל עֲבוּר הַכְּנִיסִיָּה האֲהוּבָה שֶׁלִּי. שָׂעַת נִסּוֹי קְרוֹבָה, אַך לְאַל תִּפְחֲדוּ. תִּילְחֲמוּ בִּתְפִּלָּה, עִם מִשְׁבֵּץ הַקֹדוֹשׁ וְעִם סַכְּרָמֶנטוֹן. אַל תִּתְיאשוּ מִנִּסּוֹיוֹת וּמִגְּזִירוֹת שֶׁל הַשָּׂר שֶׁל עוֹלֵם זֶה. עֲקבוּ לִפְעָמִים בְּדֶרֶךְ אֲשֶׁר כּבר סֻלְּלוּ לכם. תֵּלְכוּ עִמִּי, תֵּלְכוּ בָּאוֹר, אַל תִּפְחֲדוּ מֵאֱמֶת הַסּוֹיִים שֶׁל צְלוּחִים.

הִיוּ לְאוֹר לַאֲשֶׁר עוֹד יֵשְׁבוּ בַחֹשֶךְ, הָיוּ עֵדִים לְאַהֲבָתִי.

תְּנוּ לָכֶם כּוֹל נִסָּי מֵאֱמֶת זְרוֹעוֹתַי בְּרִית וּצְנִיאוּתוֹן. אֲנִי פּה עֲבוּר הַחֵסֶד הָעָצוּם שֶׁל אַב, אֲנִי פה מֵאַהֲבה, אֲנִי פּה לִמְרוֹת כּוֹל מוּבִיל אתכם לִישׁוּ, הַיֶּחֱדָה בִּצְלוּחוּתוֹן.

יְלָדִים, הַיּוֹם אֲנִי עוֹברת בֵּין כֻּלכם. אֲנִי לִטפֶשׁ פָּנִים שֶׁלָּכֶם, אֲנִי מְייבשת דְּמָעוֹת שלכם וַאֲנִי נוֹתֶנת שׁלוֹם לְאָז הַשַׂר יֵשׁ כֶּתֶר בִּלֵּיב רַציוֹני וָכֵן מְאַמִּין לְבוּנִי יֵשׁוּ. הוּא הַמקור שֶׁל כֻּל הַחֲסוּדוֹת וְהַתּקווה; אֵינו אַחר.

בִּזְמָן זֶה, הַבֶּתֻלָה מִרְיָם אָמְרָה לִי: “בִּתִּי, תֵּנוּ נִסָּי יחד.”

הִתפַּלַּלְנוּ יחד בְּאֶפֶן רָב וְכְמוֹ שֶׁהִתפַּלַּלְתִי עִמָּהּ, הָיָה לִי חֲזוֹן.

אַחֲרֵי זְמָן אֵם הִגִּיעָה יחד שׁוב.

תִּתפַּלֶּלו, יְלָדִים, תִּתפַּלֶּלו עִמִּי וְאַל תאבדו תקווה, הֱיוּ חֲזָקים. אֲנִי כּבר בֵּיןכֶם ואֲנִי לֹא אַעזוֹב אתכם, שִׁירוּ מַאמינים גַּם כְּשָׂעַת הַדֶּרֶךְ נִראית צלוּחה, זָכרוּ אֱמֶת אוֹר שֶׁל בִּיבוֹן יֵנחֲה אתכם. תּרימוּ עֵינֶיכם ואחיזוּ יָדַי וְעזבוּ עִמִּי; אֲנִי פּה ואני כּבר תמיד נָתָם לכם.

לבסוף, מרים הבתולה בירכה את כולם. בשם האב ובשם הבן וברוח הקודש. אמֵן.

מקור: ➥ www.ChiesaIschia.it